העלייה לארץ ישראל והשהות בארץ

שנתיים קודם להחלטה , הגרמנים נכנסו לבולגריה ( שנת 41 ) . למרות כל מה שקרה עם יהודי אירופה . המדינה היחידה באירופה שהגנה של יהודייה ואיש מהיהודים לא נפל בידי המרצחים הגרמנים הייתה בולגריה ולכך 3 סיבות עיקריות:
# אהדת האוכלוסיה הבולגרית לאוכלוסיה היהודית.
# המלך בוריס שעזר ליהודים.
# הכנסיה הפרווסלוית.

לאחר ההחלטה שהחליט סבי ביום העצמאות של בולגריה בהיותו בן 16 החליט סבי לספר להוריו על ההחלטה .
הוריו התנגדו כמובן התנגדות מוחלטת שהוא יעזוב את הבית , ועוד באמצע מלחמה . אבל כמו שאומרים , לא עזר להם . סבי התעקש לעלות ואפילו איים לעזוב . בסוף המשפחה נכנעה.

בשנת 1943 , סבי ועוד קבוצה של כמה נערים ונערות מבולגריה מימשו את החלום , והתחילו בדרכם לארץ ישראל.
סבי מספר שאת בולגריה הם עזבו ברכבת ונקלטו לאחר מעבר הגבול ע"י הג'וינט והקהילה היהודית באיסטנבול.
לבושם היה דל ומזון ברמה גבוהה לא ראו כבר המון זמן. חודש ימים טיפלו בהם במלון . הם קיבלו לבוש , ותנאי מחייה ובפעם הראשונה לאחר כמה שנות מלחמה הם טעמו שוקולד . דבר שלא חשו את טעמו שנים רבות.
למלון בו התגורר סבי קראו פרה-פלס . המלון קיים גם היום (סבי ביקר בו לפני כמה זמן להלעת זיכרונות ).
מאיסטנבול , נסעו ברכבת לסוריה לעיר חלפ ומשם המשיכה הרכבת לראש הנקרא.
בכניסתם לארץ ישראל המנדטורית נערצרו ע"י הבריטים כי לא היה להם אישורי כניסה לארץ ישראל.
כיוון שלא היו להם אישורי כניסה , הם הועברו למחנה מחנה מעצר "עולים עתלית" . במחנה עתלית שהה כחודש ימים ומשם הועבר לקבוצת גבע שבארץ ישראל במסגרת חברת הנוער.
בגבע , סבי מספר שהתאהב בעבודת השדה והיה מספויניק ( אחד שמכין את האוכל לפרות ) .
הכל היה טוב ויפה מספר סבי , עד שבשלב , כשהיה בן 17 בשנת 1944 , למד שבארץ ישראל קיימים ארגוני מחתרת. האצ"ל ( הארגון הצבאי לאומי ) והלח"י (לוחמי חירות ישראל ) . סבי ידע טוב מאוד את ההיסטוריה הבולגרית , וידע שאת עצמאותה קיבלה בולגריה רק באמצעות מלחמה ישירה במשעבד הטורקי .
הוא הגיע למסקנה שהוא צריך להצטרף לאחד הארגונים בכדי לתרום את חלקו.